משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת. אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב׃
Pnei Moshe (non traduit)
ונותנין. שמרים לסננן בשבת אם הוא כבר תלויה מאתמול אבל לכתחלה לא יתלה אותה בשבת:
וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביו''ט. משום דמיחזי כעובדא דחול ואין נותנין לתלויה בשבת שמא יבא לשמר בידים והוי ליה כבורר אבל נותנין לתלויה בי''ט והלכה כחכמים:
מתני' רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביו''ט. משמרת שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בהיקיפה ונעשה כאהל על החלל הכלי ואע''ג דזה כעושה אוהל בי''ט ואפ''ה שרי ר''א משום דס''ל מכשירי אוכל נפש מותרין לעשותן ביו''ט ואפי' אותן שאפשר לעשותן בעי''ט מותר:
מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִילּוּ לֹא מָל׃ תַּנֵּי. וְעָנוּשׁ כָּרֵת. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְמָרֵק. אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְמָרֵק מְמָרֵק וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. תַּנֵּי. 90b כָּל שָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בְּמִילָה חוֹזֵר בֵּין עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין בַּמִּילָה בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין. פִּירֵשׁ. אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין בַּמִּילָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין בַּמִּילָה. אִם פִּירֵשׁ חוֹזֵר. הֵיי דֵן רִבִּי יוֹסֵי. הֵיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְחַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת: אַף בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה אַף בְּמַצָּה כֵן. מִמַּה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין בַּמִּילָה. אִם פִּירֵשׁ חוֹזֵר. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה וְאַף בְּמַצָּה כֵן
Pnei Moshe (non traduit)
המשמר חייב משום בורר וכו' גרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' עד בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן ושם פירשתי:
ההן כילה דעל ארונה מהו. אם מותר לפתוח אותה כילה הפרוסה על הארון הקודש בשבת וא''ל אם היא פרוסה מאתמול נעשה כפותח הדלת ונועל בשבת ואין כאן חשש איסור:
חייב משום בונה. דס''ל דכבנין ממש הוא מה שפורס את היריעות לאהל ור' זעירא פליג דלאו כבונה ממש הוא ואינו אלא כפורסן ומקפל בשבת ולכתחלה הוא דאסור אם עשה אינו חייב משום בונה:
הוה ריבעה בבי מדרשא. היה מקום שרובצין ורובעין על מטותיהם בביה''מ והיו הקלעים של המטה פרושין מאתמול בד' אמות מלמעלה ולמחר השכימו בני הישיבה וראו שהיו פרוסין כולו עד למטה והיו סבורין לומר שמדעת ר' יהודה בן פזי עשו כך שהוא התיר להן לפורסן עד למטה אף על פי שלא היו פרוסין מאתמול מלמעלה כ''א בד' אמות ובדקו וחקרו אחר זה ונתוודע להם שלא מדעת ר' יהודה בן פזי נעשה אלא דס''ל עד שיפרוס רובן מאתמול ואז מותר לשלשלן עד למטה:
כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן. כלומר אפילו לדברי המכשיר להוסיף על אהל עראי דווקא שהיו תלויין היריעות מלמעלן ומוסיף לפורסן למטה כהדא עובדא דלקמיה:
א''ר חיננא אתיא דר''א כר' יהודה. ארישא דמתניתין קאי הא דמתיר ר''א בי''ט לתלות לכתחלה אע''ג דאמרינן דלעשות לכתחלה אהל עראי בי''ט דכ''ע אסור משום דטעמא אחרינא הוא גבי משמרת דס''ל כר' יהודה בפ''ק דמגילה שאף במכשירי אוכל נפש התירו לעשות בי''ט:
מל ולא פרע את המילה. לא גילה העטרה מאותו עור שתחת הערלה ומכסה את הראש הגיד כאלו לא מל כלל:
גמ' ר' אבינא וכו' בחופה רוב גובהה וכו'. כדפרישית במתני':
בחופה רוב גובהה. ובפ' הערל גריס בדברי ר' יוסי רוב גגה והוא בראשה במקום היותר גבוה. וא''א לפרש לזה על רוב גובהו אלא רוב רוחב גגו קאמר ומיקל יותר מדר' אבינא:
תני וענוש כרת. אמל ולא פרע את המילה קאמר שאם הוא בשבת ענוש כרת הוא על חילול השבת דה''ז כאלו לא מל ועביד חבורה ולא קיים המצוה וה''ה נמי בציצין המעכבין כן:
הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. דווקא בשאין שהות ביום כדי לגמור המצוה א''כ זה שחותך ולא גמר חילול שבת בלא מצוה אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור המצוה ממרק וגו' אפי' איש אחר ואינו חושש הראשון לכלום משום דיכול למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתון פלגא דמצוה אחריתא:
תני כל שעה שעוסק במילה בשבת חוזר וכו' כדגריס לעיל בסוף ה''ד עד סוף הפרק:
הדרן עלך ר' אליעזר דמילה
בודקין אותו בשעה שמתקשה האבר. שמתוך הקישוי מתפשט בשרו ואם אז מגולה רוב גובהה של עטרה א''צ למולו:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת כול'. תַּנֵּי. לֹא נֶחְלַק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים שֶׁנּוֹטְעִין אוֹהֳלִין בַּתְּחִילָּה בַשַּׁבָּת. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל מוֹסִיפִין. שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב וְאֵין מוֹסִיפִין בַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. וָכָא לֹא בְתוֹסֶפֶת אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי אַבִּין בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר בִּמְשַׁמֶּרֶת חֲדָשָׂה שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לִכְלִי. כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שכן מחלפה שיטתיה דר''א. אי הכי קשיא טפי דר''א דמתני' אדר''א דפקק החלון דמה אם תמן כלומר במתני' שמכשרה לכלי את אומר מותר ליתן לתלויה בשבת כאן בפקק החלון שאינו מכשירה לכלי שכבר מתוקן הוא לפקק בו לכ''ש שיהא מותר. ואמאי קאמר ר''א שאם אינו קשור ותלוי אין פוקקין בו ולא משני מידי:
תיפתר להמתני' דבמשמרת חדשה מיירי שעדיין לא נתן לתוכה מעולם. ואם נותן לתוכה בשבת הוי כמו שמכשירה לכלי שמתוך כך מתקנה לסנן בה מה שלא היתר מתוקנת כל כך כשהיא חדשה:
וכא לא בתוספת אנן קיימין. בתמיה וכי הכא בתלויה כבר מאתמול שמה שנותנין לתוכה אינו אלא כהוספה. ואמאי אסרו חכמים ליתן לתלויה בשבת:
וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביו''ט כצ''ל. ולפיכך קאמרי התם לעיל בין כך ובין כך פוקקין בו:
ועל מה נחלקו על מוסיפין שר''א אומר מוסיפין. על אהל עראי בי''ט אבל בשבת אין מוסיפין והלכך אמר ר''א גבי פקק החלון דדוקא בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו בשבת ואם לאו אין פוקקין בו דהוי כמוסיף על אהל עראי:
שנוטעין אהלין בתחלה ביו''ט. כלומר דכ''ע ל''פ אם מותר הוא אלא דודאי אסור לעשות אפילו אהל עראי בתחלה ביו''ט ואצ''ל בשבת:
גמ' תני. בברייתא לא נחלקו ר''א וחכמים גבי פקק החלון בסוף פ' כל הכלים:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מָה אִם תַּמָּן שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לְכֶלִי אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. כָּאן שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁירָהּ לְכֶלִי לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. אַתְיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. אַף בְּמַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. כְּדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר. וּבִלְבַד מִלְּמַעֲלָן. כְּהָדָא בִּימֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי הֲוָה רִיבְעָה בְבֵי מִדְרָשָׁא. וְהֲווֹן פָּֽרְסִין קִילְעֵיה מֵאֶתְמוֹל בְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמָחָר הֲווּ פָּֽרְסִין כּוּלְּהוֹן. סָֽבְרוּן מֵימַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. בָּֽדְקוּן וְאַשְׁכְּחוּן דְּלָאו מִדַּעַת רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי עַד שֶׁיִּפְרוֹס רוּבָּן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַנּוֹטֵעַ אוֹהֳלִין בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשׁוּם בוֹנֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אֵינוֹ אֶלָּא כְפוֹרְסָן וּמְקַפְּלָן בַּשַּׁבָּת. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הָהֵן כִילָה דְעַל אָרוֹנָה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. כֵּיוָן דְּהִיא פְרוּסָה מֵאֶתְמוֹל נַעֲשֶׂה כְפוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
המשמר חייב משום בורר וכו' גרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' עד בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן ושם פירשתי:
ההן כילה דעל ארונה מהו. אם מותר לפתוח אותה כילה הפרוסה על הארון הקודש בשבת וא''ל אם היא פרוסה מאתמול נעשה כפותח הדלת ונועל בשבת ואין כאן חשש איסור:
חייב משום בונה. דס''ל דכבנין ממש הוא מה שפורס את היריעות לאהל ור' זעירא פליג דלאו כבונה ממש הוא ואינו אלא כפורסן ומקפל בשבת ולכתחלה הוא דאסור אם עשה אינו חייב משום בונה:
הוה ריבעה בבי מדרשא. היה מקום שרובצין ורובעין על מטותיהם בביה''מ והיו הקלעים של המטה פרושין מאתמול בד' אמות מלמעלה ולמחר השכימו בני הישיבה וראו שהיו פרוסין כולו עד למטה והיו סבורין לומר שמדעת ר' יהודה בן פזי עשו כך שהוא התיר להן לפורסן עד למטה אף על פי שלא היו פרוסין מאתמול מלמעלה כ''א בד' אמות ובדקו וחקרו אחר זה ונתוודע להם שלא מדעת ר' יהודה בן פזי נעשה אלא דס''ל עד שיפרוס רובן מאתמול ואז מותר לשלשלן עד למטה:
כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן. כלומר אפילו לדברי המכשיר להוסיף על אהל עראי דווקא שהיו תלויין היריעות מלמעלן ומוסיף לפורסן למטה כהדא עובדא דלקמיה:
א''ר חיננא אתיא דר''א כר' יהודה. ארישא דמתניתין קאי הא דמתיר ר''א בי''ט לתלות לכתחלה אע''ג דאמרינן דלעשות לכתחלה אהל עראי בי''ט דכ''ע אסור משום דטעמא אחרינא הוא גבי משמרת דס''ל כר' יהודה בפ''ק דמגילה שאף במכשירי אוכל נפש התירו לעשות בי''ט:
מל ולא פרע את המילה. לא גילה העטרה מאותו עור שתחת הערלה ומכסה את הראש הגיד כאלו לא מל כלל:
גמ' ר' אבינא וכו' בחופה רוב גובהה וכו'. כדפרישית במתני':
בחופה רוב גובהה. ובפ' הערל גריס בדברי ר' יוסי רוב גגה והוא בראשה במקום היותר גבוה. וא''א לפרש לזה על רוב גובהו אלא רוב רוחב גגו קאמר ומיקל יותר מדר' אבינא:
תני וענוש כרת. אמל ולא פרע את המילה קאמר שאם הוא בשבת ענוש כרת הוא על חילול השבת דה''ז כאלו לא מל ועביד חבורה ולא קיים המצוה וה''ה נמי בציצין המעכבין כן:
הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. דווקא בשאין שהות ביום כדי לגמור המצוה א''כ זה שחותך ולא גמר חילול שבת בלא מצוה אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור המצוה ממרק וגו' אפי' איש אחר ואינו חושש הראשון לכלום משום דיכול למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתון פלגא דמצוה אחריתא:
תני כל שעה שעוסק במילה בשבת חוזר וכו' כדגריס לעיל בסוף ה''ד עד סוף הפרק:
הדרן עלך ר' אליעזר דמילה
בודקין אותו בשעה שמתקשה האבר. שמתוך הקישוי מתפשט בשרו ואם אז מגולה רוב גובהה של עטרה א''צ למולו:
משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין אֲבָל נוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַחֹמֶץ. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וְלֹא יִתְּנֶנּוּ בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ אֲבָל נוֹטֵל בַכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין שורין את החלתית בפושרין. קורט חלתית לאזויירה בלע''ז והוא חמה מאוד ובארצות הקרים ביותר שורין אותה ואוכלין ואין שורין אותה בשבת דהוה עובדא דחול ומתני' דנקט פורשין יחידאה היא וכר' יוסי דברייתא והלכה שאין שורין אותה לא בפושרין ולא בצונן:
אבל נותנה לתוך החומץ. שאין דרך לעשות כן בחול:
אין שורין את הכרשינין. במים כדי להציף הפסולת ולא שפין אותן ביד להסיר הפסולת דהוי תולדה דבורר ובגמרא הכא קאמר דשף ביד הוי משום דש:
אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך הכלכלה והפסולת נופל מאליו ובנוסחא הבבלי לתוך הכברה ולתוך הכלכלה:
אין כוברין את התבן בכברה וכן לא יתננו במקום הגבוה בשביל שירד המוץ מן השבולת דהוי מרקד אבל נוטל הוא אותו בכברה ונותן לתוך האבוס לפני הבהמה ואף על פי שמתוך כך המוץ נופל הוא שאין מתכוין הוא ומותר:
הכל לפי האורחין שיש לו. והלכה כת''ק שעושין אנומלין בשבת כפי מה שהם רוצים:
ועושין יינומלין בשבת. שמערבין יין בדבש ופלפלין בשבת בכוס. ולא יותר וביו''ט בלגין שהוא גדול מכוס ובמועד בחבית:
נותנין ביצה במסננת של חרדל. שדרך ליתן ביצה טרופה לתוך דבר עכור כדי שיצליל:
ומסננין את היין. שאין בו שמרים והן צוללין ורוצה לסננן כדי שיהו צלולים ביותר או מפני הקסמים שיש בו מיתר לסננן בסודרין ובכפיפה מצרית ובלבד שלא יעשה גומא בתוך הסודר בפי הכלי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לשמר במשמרת:
מתני' נותנין מים על גבי שמרים. בשבת בשביל שיצלו דכשנותן המים על השמרים שנשארו בחבית עושין אותן צלולין ויכול לקלוט מלמעלה ולשתותן מפני שנקלט בהן טעם יין ואין בזה משום בורר:
וְעוֹשִׂין יֵינוּמֵילִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יַיִן וּדְבַשׁ וּפִילְפְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
יינומלין. ומפרש ר' יוחנן יין ודבש יפלפלין:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. מְפָֽרְדִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶּנֶת שֶׁלְחַרְדָּל. גּוּשׁ שֶׁלְחַרְדָּל. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מְמָעֵךְ בְּיָד אֲבָל לֹא בְכֶלִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מְמָעֵךְ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲלֹא הַכְּלָבִים אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ כֵּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְמָעֵךְ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתני' מפרדין וכו'. הא דקתני נותנין ביצה כן צריך לפרש שמותר לפרד ולערב איתה במסננת של חרדל כדי שיצלול דאי בנתינת ביצה לחודה מאי קמ''ל:
גוש של חרדל. שנעשה כמין גוש אחד ורוצה למעכו לפרדו:
ממעך ביד אבל לא בכלי. שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:
ר' יוחנן בשם ר' ינאי ממעך בין ביד בין בכלי דקסבר דלא הוי עובדא דחול ושאל ר' יוחנן לרביה ר' ינאי והלא הכלבים אין עושין אותה כן. כלומר אפי' אלו שנוהגין כמנהג הכלבים ואינך מקפידין על דבר מאום אפי' כן אין עושין למעך ביד אלא בכלי וא''כ כשממעך בשבת בכלי עובדא דחול הויא:
ר' חזקיה וכו'. כלומר אע''פ פסק ר' יוחנן כרביה ר' ינאי שממעך בין ביד בין בכלי:
הלכה: נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים כו'. רִבִּי בָּא בְשִֵׁם רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין חֵיק. בְּעָייָא דָא מִילְּתָא. מָהוּ לְכַפּוֹתָן וְנַעֲשִׂית חֵיק מֵאֵילֶיהָ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מַטֶּה אוֹתָהּ עַל צִידָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּשֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' מתניה מטה אותה על צדה. להסודר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול ולהטות על צדה הוא דאין חוששין אבל כשכופף את הסודר הוי עובדא דחול:
בעיא דא מילתא לבני הישיבה מהו לכפותן להסודרין ונעשית התיק מאליה כלומר אם כופף אותן בתחלה קודם שנותן אותן על גב הכלי כדי לסנן בהן דזה כנעשה התיק מאליו:
גמ' ר' בא וכו' ובלבד שלא יעשה אותה כמין תיק. כמו תיק כדרך שעושין בסודרין כמין גומא אם רוצה לסננן בהן וכדפרישית במתני':
משנה: נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּלּוּ וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִים וּבִקְפִיפָה מִצְרִית. נוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל וְעוֹשִׂין יֵינוֹמֵילִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת בַּכּוֹס וּבְיוֹם טוֹב בַּלָּגִין וּבַמּוֹעֵד בֶּחָבִית. רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין שורין את החלתית בפושרין. קורט חלתית לאזויירה בלע''ז והוא חמה מאוד ובארצות הקרים ביותר שורין אותה ואוכלין ואין שורין אותה בשבת דהוה עובדא דחול ומתני' דנקט פורשין יחידאה היא וכר' יוסי דברייתא והלכה שאין שורין אותה לא בפושרין ולא בצונן:
אבל נותנה לתוך החומץ. שאין דרך לעשות כן בחול:
אין שורין את הכרשינין. במים כדי להציף הפסולת ולא שפין אותן ביד להסיר הפסולת דהוי תולדה דבורר ובגמרא הכא קאמר דשף ביד הוי משום דש:
אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך הכלכלה והפסולת נופל מאליו ובנוסחא הבבלי לתוך הכברה ולתוך הכלכלה:
אין כוברין את התבן בכברה וכן לא יתננו במקום הגבוה בשביל שירד המוץ מן השבולת דהוי מרקד אבל נוטל הוא אותו בכברה ונותן לתוך האבוס לפני הבהמה ואף על פי שמתוך כך המוץ נופל הוא שאין מתכוין הוא ומותר:
הכל לפי האורחין שיש לו. והלכה כת''ק שעושין אנומלין בשבת כפי מה שהם רוצים:
ועושין יינומלין בשבת. שמערבין יין בדבש ופלפלין בשבת בכוס. ולא יותר וביו''ט בלגין שהוא גדול מכוס ובמועד בחבית:
נותנין ביצה במסננת של חרדל. שדרך ליתן ביצה טרופה לתוך דבר עכור כדי שיצליל:
ומסננין את היין. שאין בו שמרים והן צוללין ורוצה לסננן כדי שיהו צלולים ביותר או מפני הקסמים שיש בו מיתר לסננן בסודרין ובכפיפה מצרית ובלבד שלא יעשה גומא בתוך הסודר בפי הכלי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לשמר במשמרת:
מתני' נותנין מים על גבי שמרים. בשבת בשביל שיצלו דכשנותן המים על השמרים שנשארו בחבית עושין אותן צלולין ויכול לקלוט מלמעלה ולשתותן מפני שנקלט בהן טעם יין ואין בזה משום בורר:
רִבִּי זְעִירָה רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמְשַׁמֵּר חַייָב מִשּׁוּם בּוֹרֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִשׁוּם מְרַקֵּיד. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יוֹנָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וּמַה הַמְרַקֵּד קֶמַח לְמַטָּן וְסוֹלֵת לְמַעֲלָן. 91a אַף הַמְשַׁמֵּר יַיִן לְמַטָּן וּשְׁמָרִים לְמַעֲלָן. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהוּתָר מִכְּלָל בְּרֵירָה הוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר. הוּתָּר מִכְּלָל בְּרֵירָה בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי. הוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב׃ וְלֹא הוּתָר מִכְּלָל הַרְקָדָה. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרוֹקֶה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֵין שׁוֹנִין אֶת הַקֶּמַח אֲבָל מַרְקִידִין לַאֲחוֹרֵי נָפָה. אִין תֵּימַר. מִשּׁוּם מְרַקֵּיד הוּא. יְהֵא אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּדְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. בְּעַייָא דָא מִילְּתָא. מָהוּ לְשַׁנּוֹת קֶמַח לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה כְּרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
יינומלין. ומפרש ר' יוחנן יין ודבש יפלפלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source